הלכתי לשופרסל דיל לראות בעיניים אם הם באמת יותר זולים כמו שהם מציגים בפרסומות שלהם שנלחמות במגה בול.
אפילו הסתכלתי לפני זה במקרר כדי לראות מה באמת צריך כי אומרים שככה לא קונים סתם.
בכניסה לא הייתה אף לא עגלה פנויה אחת ונאלצתי להסתפק בסל אדום כזה קצת מצ'וקמק ונכנסתי למקדש הצרכנות.
אתם מכירים את המחזה.. אנשים מתרוצצים, דוחפים, עולים אחד על השני. מפחדים שלהם לא יישאר ורק רוצים להקדים ולהגיע לתורים שגם ככה עמוסים וממלאים את הסופר כולו.
עוד לפני שהספקתי לעמוד בתור לבשר אני מרגיש עגלה דוחפת אותי בתחת ועוזרת לי להתקדם עוד שני צעדים קדימה. הסתובבתי וראיתי שתי עגלות נוסעות בטור ומאחוריהן אישה קטנה דוחפת. עוד לא הספקתי להגיד אפילו סליח... והיא ישר צועקת: "אני קודם הייתי בדגים".
אין שום בעיה גברת, הדגים כולם שלך. אני מחליט לא להתעצבן. מעדיף להתעכב פה עוד רבע שעה, העיקר לא להיות חלק מהטירוף הזה.
רציתי לחפש מלפפונים טריים בארגז שמתחת לזה שהירקן סידר, הוא היה "מקרר" והסתכל עלי במבט כועס אז ויתרתי. הוא צודק הרי.. בטח לא באתי לפה כדי להפריע לו בעבודתו, נכון?
החלטתי לוותר ולהשלים את הקניות בפעם אחרת. עמדתי בתור לקופה ה"מהירה" והקופאית חדשה ולוקחת את הזמן כאילו אין מחר. לפני עומד בחור עם חוסר דאודורנט ויש לו עגלה מלאה עד אפס מקום ואני מה זה על טורים.....
חשבתי לעצמי שאני מוכרח להירגע קצת. התור גם ככה ארוך ולא הולך להתקדם בקרוב. זה או להצטופף איתם או לחכות כמה דקות עד שמעט יתרוקן. התיישבתי על ערימת "ידיעות אחרונות" תפסתי אחד ביד וכיוונתי בסלולארי 7 דקות. עצמתי עיניים והסופר נעלם לי לתוך המדיטציה המיידית.
הסלולארי רטט והחזיר אותי למציאות.
מלך הרגועים עוד אספתי לחמניות טריות במחלקת המאפים וחזרתי מבסוט.
אפילו הסתכלתי לפני זה במקרר כדי לראות מה באמת צריך כי אומרים שככה לא קונים סתם.
בכניסה לא הייתה אף לא עגלה פנויה אחת ונאלצתי להסתפק בסל אדום כזה קצת מצ'וקמק ונכנסתי למקדש הצרכנות.
אתם מכירים את המחזה.. אנשים מתרוצצים, דוחפים, עולים אחד על השני. מפחדים שלהם לא יישאר ורק רוצים להקדים ולהגיע לתורים שגם ככה עמוסים וממלאים את הסופר כולו.
עוד לפני שהספקתי לעמוד בתור לבשר אני מרגיש עגלה דוחפת אותי בתחת ועוזרת לי להתקדם עוד שני צעדים קדימה. הסתובבתי וראיתי שתי עגלות נוסעות בטור ומאחוריהן אישה קטנה דוחפת. עוד לא הספקתי להגיד אפילו סליח... והיא ישר צועקת: "אני קודם הייתי בדגים".
אין שום בעיה גברת, הדגים כולם שלך. אני מחליט לא להתעצבן. מעדיף להתעכב פה עוד רבע שעה, העיקר לא להיות חלק מהטירוף הזה.
רציתי לחפש מלפפונים טריים בארגז שמתחת לזה שהירקן סידר, הוא היה "מקרר" והסתכל עלי במבט כועס אז ויתרתי. הוא צודק הרי.. בטח לא באתי לפה כדי להפריע לו בעבודתו, נכון?
החלטתי לוותר ולהשלים את הקניות בפעם אחרת. עמדתי בתור לקופה ה"מהירה" והקופאית חדשה ולוקחת את הזמן כאילו אין מחר. לפני עומד בחור עם חוסר דאודורנט ויש לו עגלה מלאה עד אפס מקום ואני מה זה על טורים.....
חשבתי לעצמי שאני מוכרח להירגע קצת. התור גם ככה ארוך ולא הולך להתקדם בקרוב. זה או להצטופף איתם או לחכות כמה דקות עד שמעט יתרוקן. התיישבתי על ערימת "ידיעות אחרונות" תפסתי אחד ביד וכיוונתי בסלולארי 7 דקות. עצמתי עיניים והסופר נעלם לי לתוך המדיטציה המיידית.
הסלולארי רטט והחזיר אותי למציאות.
מלך הרגועים עוד אספתי לחמניות טריות במחלקת המאפים וחזרתי מבסוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה